Kidouchine
Daf 38a
משנה: קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ וּבָא אֶחָד וְאָמַר אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ נֶאֱמָן. זֶה אָמַר אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ וְזֶה אָמַר אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין גֵּט וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס.
Traduction
Si quelqu’un dit: ''j’ai promis ma fille, sans plus savoir à qui je l’ai fiancée'', puis un autre vient déclarer qu’il est le fiancé, on le croit. Si 2 prétendants se présentent comme fiancés, tous deux doivent remettre un acte de divorce à la femme pour la libérer (vu le doute résultant de cette double déclaration); mais s’ils veulent s’entendre, il est permis que l’un adresse l’acte de divorce, et l’autre peut l’épouser. - (206)C'est une déclaration faite dans un but intéressé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן. לכנסה דלא חציף למימר קמיה דאב שקיבל הקידושין אני הוא אם לא היה אמת דמרתת דילמא מכחיש ליה:
שניהם נותנים גט. להתירה לאחרים:
הלכה: הָאוֹמֵר. קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי כול'. מָהוּ נֶאֱמָן. שְׁמוּאֵל אָמַר. נֶאֱמָן לִיתֵּן גֵּט. אַסִּי אָמַר נֶאֱמָן לִכְנוֹס. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אָמַר. נֶאֱמָן לִכְנוֹס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר נֶאֱמָן לִכְנוֹס וְאֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ דָבָר אַחֵר. מָהוּ אֵין לְמֵידִין מִמֶּנּוּ דָבָר אַחֵר. אַחַת מִשָּׂדוֹתַיי מָכַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי מָכַרְתִּיהָ. בָּא אֶחָד וְאָמַר. אֲנִי לְקַחְתִּיהָ. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ. אַף בְּקִידּוּשִׁין כֵּן. אַחַת מִבְּנוֹתַיי קִידַּשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וּבָא אֶחָד וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. לֹא יִשָּׂא אֶת אִשְׁתּוֹ. תַּמָּן חוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ בִּפְנֵי הַכֹּל. בְּרַם הָכָא לֹא חוּחְזְקָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶלָּא בִּפְנֵי שְׁנַיִם. לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ. זֶהוּ שֶׁקִּידֵּשׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. זֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וְזֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין גֵּט. וְאִם רָצוּ אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. לְאֶחָד מִשְּׁנֵי אֵילּוּ קִידַּשְׁתִּיהָ וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְכָנַס מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וָזֶה אוֹמֵר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וְקָדַם וְכָנַס. אֲבָל אִם אָמַר אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. וּכְנָסָהּ. וּבָא אַחֵר וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ. וְתַנֵּי כֵן. אִם מִשֶּׁכְּנָסָהּ בָּא אַחֵר וְאָמַר. אֲנִי קִידַּשְׁתִּיהָ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו נאמן כו'. סוגיא זו כתובה בפרק כיצד ושם מפורשת היטב עיין שם:
עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אָבָּא רָצָה הָאָב מְקוּדֶּשֶׁת לֹא רָצָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. סְתָמוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה. מֵת הָאָב הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. סְתָמוֹ רוֹצֶה. מֵת הַבֵּן מְלַמְּדִין אֶת הָאָב לוֹמַר אֵינוֹ רוֹצֶה. סְתָמוֹ רוֹצֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי יַנַּאי. וְאִית מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אָמַר לֵיהּ. וּלְיַנַּאי עֲלִיבָא אַתְּ שְׁאִיל מִילָּה בְקִידּוּשִׁין. חָזַר רִבִּי יַנַּאי וּפָתַר מַתְנִיתָה עַל מְנָת שֶׁיִּרְצֶה אָבָּא. רָצָה הָאָב מְקוּדֶּשֶׁת וְאִם לָאו אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בְּאוֹמֵר עַל מְנָת דּוּ אָמַר. וְהוּא לֹא אָמַר. מֵת הָאָב 38a הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. כְּמָאן דְּאָמַר. מֵת הַבֵּן מְלַמְּדִין אֶת הָאָב שֶׁיֹּאמַר. אֵינִי רוֹצֶה. כְּמָאן דְּאָמַר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יוֹסֵי. יְכִיל רִבִּי יַנַּאי מִיפְתּוֹר מַתְנִיתָה הֵיךְ דּוּ בָּעֵי. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא מִיתְמְנַע רִבִּי מִיכְּלָל בַּאֲתַר חַד וּפְרָט בַּאֲתַר חַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. עַל מְנָת שֶׁיֵּשׁ לִי בֵּית כּוֹר עָפָר. כְּלָל. בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. פְּרָט.
Traduction
S’il met pour condition, est-il dit, l’assentiment de son père, dès que celui-ci l’accorde, le mariage est tenu pour conclu; s’il n’y consent pas, l’engagement est nul''; au cas où le père ne dit rien, c’est donc comme s’il ne consent pas. Pourtant, ''si le père meurt, la consécration devient effective''; si donc il n’a rien dit, on suppose qu’il consent. De même, ''si dans l’intervalle le fils meurt, on engage le père à dire qu’il n’aurait pas consenti''; donc, en se taisant, il semble consentir. Or, observa R. Yohanan à R. Yanaï, se peut-il qu’une Mishna soit aussi ambiguë? (Comment se fait-il qu’il y ait de telles contradictions)? -Ce n’est pas à nous, infimes, répondit R. Yanaï, que tu peux demander d’expliquer une difficulté en fait de consécration du mariage. Puis, R. Yanaï se reprit et expliqua la Mishna comme suit: ''Si l’homme met pour condition l’assentiment de son père, dès que celui-ci l’accorde, le mariage est valable; s’il n’y consent pas, le mariage est nul''; par là on entend la spécification d’un consentement verbal, et si le père n’a rien prononcé, il n’y a pas de mariage conclu. Il est dit ensuite: ''Si le père meurt, la consécration devient effective'', non pas que le silence équivaille au consentement, mais c’est le défaut de temps qui a empêché le père de se prononcer (voilà pourquoi le mariage est tenu pour valable). Enfin il est dit: ''Si le fils meurt dans l’intervalle, on engage le père à dire qu’il n’aurait pas consenti''; il faut entendre que le fils avait énoncé la condition que le père ne s’y oppose pas, faculté qui reste au père jusqu’au dernier moment. R. Zeira dit à R. Yossé: est-il possible que R. Yanaï explique notre Mishna à son gré (en disant tantôt de sous-entendre la condition d’une affirmation par le père, tantôt la condition de ne pas en être empêché)? Voici, répond R. Yossé ce qu’a dit R. Simon b. Levi: Rabbi ne s’est pas interdit d’établir la règle générale dans une partie de la Mishna, et une exception spéciale dans telle autre (comme le cas peut avoir lieu ici). En effet, dit R. Yossé, une Mishna précédente (§ 3) prouve qu’il en est parfois ainsi, en disant: ''Si un homme engage une femme, à la condition qu’il ait un champ pouvant produire une mesure d’un cour, c’est une condition qui rend l’union valable''. Or, c’est là une règle générale, et à la fin de cette Mishna on spécifie la condition que l’homme ait un tel champ ''dans tel endroit'', ce qui est un détail exceptionnel.
Pnei Moshe non traduit
על מנת שירצה אבא. ודייקינן טעמא דרצה האב שאמר בפירוש אין הוא דמקודשת הא סתמו כמו שאינו רוצה וקתני סיפא מת האב ה''ז מקודשת אלמא סתמו כרצה חשבינן לי' דהא לא אמר אין וכן מדקתני בסיפא מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה שמעינן נמי דסתמו כרוצה הוא והקשה ר' יוחנן לר' ינאי ואית מתניתא אמרה כן דקשיא דיוקא דרישא וסיפא אהדדי:
ולינאי עליבא. דרך ענוה השיבו ולינאי העלוב את שאיל מילה לפרש בקידישין:
חזר רבי ינאי ופתר מתניתא. דה''ק על מנת שירצה אבא באומר ע''מ דאמר והוא לא אמר כלומר האי ע''מ שירצה ע''מ שיאמר בפירוש הן ואם אמר הן מקודשת ואם לאו אינה מקודשת בדלא אמר הן:
מת האב הרי זו מקודשת כמאן דאמר. כלומר והא דקתני מת האב ה''ז מקודשת לא תידוק מהא דסתמו כרוצה חשבינן לי' אלא דהכא היינו טעמא משום דשמע האב ולא הספיק לומר הן ולא גלה דעתו עד שמת בהא הוא דמחשבינן ליה כמאן דאמר רוצה אני ומקודשת לחומרא דחיישינן שמא נתרצה האב אלא שלא הספיק לומר הן עד שמת:
מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה כמאן דאמר. כלומר וסיפא על כרחך דמוקמינן באומר על מנת שלא ימח' אבא והיינו בכל זמן שהוא מוחה ואף על פי שנתרצה בשעה ששמע יכול הוא עוד למחות ומת הבן דקאמר שמת אחר ששמע האב ולא מיחה מלמדין את האב שיאמר עוד איני רוצה כדי לפטרה מן היבום והיינו כמאן דאמר כלומר כמו שאמר איני רוצה מתחלה בשעה ששמע:
יכיל ר' ינאי מיפתר מתניתה היך דבעי. כלומר דמתמה על רבי ינאי דמפרש המתני' כמו שהוא רוצה ומוקי לה בתרי טעמי רישא באומר על מנת שיאמר הן וסיפא באומר על מנת שלא ימחה ועוד דרישא לפרטא מחשב לה עד שיאמר בפירוש הן וסיפא לכללא הוא דמחשב לה דאמרינן דעתו היה לכלול היכי דישתוק האב ולא ימחה כאלו נתרצה בפירוש הוא ועד שימחה האב הוא דאינה מקודשת ומה ראה רבי לסדר המשנה כן:
לא מיתמנע רבי מיכלל באתר חד. אי משום הא לא קשיא מידי דלא נמנע רבי לסדר בדברי המשנה לכלל ולפרט בדין אחד ורישא בדרך פרט מיתפרשא וסיפא בדרך כלל כדאמרן:
מתניתא אמרה כן. מייתי סייעתא דמצינו במשנה אחת דנקט רבי בדבריו כלל ופרט בדין אחד:
על מנת שיש לי בית כור עפר כלל. דאמרינן כל היכא שיש לו מקודשת ובסיפא דאמר על מנת שיש לי במקום פלוני פרט דוקא במקום פלוני וכלומר דודאי סיפא לא קשיא מידי דהא בהדיא קאמר במקום פלוני אלא רישא אמאי דהא איכא למימר מסתמא לא היתה דעתה להתקדש לו אלא כשיהיה לו במקומה שתוכל ליהנות מהפירות של הקרקע ואפ''ה אמרינן דהואיל וסתמא קאמר על מנת שיש לי כל היכא שיש לו מקודשת וראה רבי לעשות דבר זה לכלל והסיפא לפרט וה''נ בדין זה דראה רבי לעשות הרישא דרך פרט והסיפא דאמר על מנת שלא מחה וכל היכא דשתק נמי כאלו נתרצה הוא:
Kidouchine
Daf 38b
משנה: 38b קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי קִידַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וַהֲרֵי הִיא קְטַנָּה נֶאֱמָן. קִידַּשְׁתִּיהָ וְגֵרַשְׁתִּיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה וַהֲרֵי הִיא גְדוֹלָה אֵינוֹ נֶאֱמָן. נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה בֵּין שֶׁהִיא גְדוֹלָה אֵינוֹ נֶאֱמָן. מִי שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ יֵשׁ לִי בָנִים נֶאֱמָן. יֵשׁ לִי אַחִים אֵינוֹ נֶאֱמָן. הַמְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ סְתָם אֵין הַבּוֹגְרוֹת בִּכְלָל.
Traduction
Si un père dit avoir marié sa fille à quelqu’un, ou l’avoir fiancée et avoir reçu le divorce pour elle lorsqu’elle était mineure, et elle l’est encore à ce moment, on le croit. Mais s’il fait la même déclaration de l’avoir mariée et avoir reçu pour elle le divorce durant sa minorité, et en ce moment elle est majeure, on ne lui ajoute plus foi. S’il dit qu’elle a été captive et qu’il la rachetée, en aucun cas, qu’elle soit encore mineure ou déjà majeure, on ne lui ajoute foi. Si quelqu’un à son lit de mort annonce avoir des fils (pour dispenser la veuve du lévirat), on le croit; mais non s’il dit avoir des frères (pour contraindre la femme). Si quelqu’un dit d’une façon vague qu’il marie sa fille (sans désigner laquelle), celle qui atteint la deuxième majorité n’est pas comprise.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וגרשתיה. קבלתי את גיטה והיא קטנה עכשיו כשאמר עליה כך:
נאמן. לפוסלה מן הכהונה שהאב נאמן על בתו כל זמן שהיא קטנה דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה כשאמר לאיש אסרה על הכל שאין אנו יודעים למי כשחזר ואמר לזה התירה לו:
והרי היא גדולה. ואם לאחר שגדלה אמר כך ובקטנותה לא אמר אינו נאמן:
נשבית ופדיתיה. אינו נאמן לפסלה מן הכהונה דבנשואין הימניה רחמנא לאב בשבויה לא הימניה:
יש לי בנים. ואין אשתי זקוקה ליבם נאמן דלא עקר לה מחזקה קמייתא:
יש לי אחים. ואשתי זקוקה ליבם ועד עכשיו היתה בחזקת שאינה זקוקה אינו נאמן:
אין הבוגרות בכלל. לפי שאינן ברשות האב לקדשן ואע''פ שעשתו הבוגרת שליח לקבל קדושין דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה אבל הקטנות והנערות כלן צריכות גט מספק דלא ידעינן איזו מהן קדש:
הלכה: קִידַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַקְּטַנָּה כול'. קִידַּשְׁתִי אֶת בִּתִּי. הַקְּטַנּוֹת בִּכְלָל הַגְּדוֹלוֹת אֵינָן בִּכְלָל. נִתְקַדְּשָׁה בִתִּי. אֲפִילוּ קְטַנּוֹת אֵינָן בִּכְלָל. גֵּירַשְׁתִּי אֶת בִּתִּי. הַקְּטַנּוֹת בִּכְלָל וְהַגְּדוֹלוֹת אֵינָן בִּכְלָל. נִתְגָּֽרְשָׁה בִתִּי. אֲפִילוּ קְטַנּוֹת אֵינָן בִּכְלָל. קִידַּשְׁתִּיהָ לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לָהּ. נֶאֱמָן. הִבְעַלְתִּיהָ לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לָהּ. אֵינוֹ נֶאֱמָן. נִשְׁבֵּית וּפְדִיתִיהָ. בֵּין שֶׁהִיא קְטַנָּה וּבֵין שֶׁהִיא גְדוֹלָה אוֹ שֶׁנִּבְעֲלָה לְאֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לָהּ. לֹא כָל הֵימֵינוֹ לְפוֹסְלָהּ.
Traduction
Si un père dit avoir consacré sa fille à quelqu’un (207)V. Tossefta à ce ch. 4., sans savoir laquelle, toutes celles qui sont mineures sont sujettes au doute, non celles qui sont majeures (sur lesquelles le père n’a plus de pouvoir). Mais s’il dit: ''ma fille s’est mariée elle-même'', même celles qui sont mineures ne seront pas comprises dans le doute. S’il dit avoir reçu l’acte de divorce pour l’une d’elles (sans savoir laquelle), les mineures seules (pour lesquelles le père a cette faculté) seront comprises dans le doute, non celles qui sont majeures; mais s’il dit qu’elle est divorcée d’elle-même (sans son intervention), les mineures ne seront pas sujettes au doute. S’il dit l’avoir mariée à un homme qui est impropre à cette fille, on le croit (et la mineure sera soumise au doute);mais s’il dit l’avoir fait cohabiter avec un homme qui lui est impropre, on ne le croit pas (il ne l’aurait pas soumise à un tel contact). S’il dit: ''après qu’elle a été captive, je l’ai rachetée'' (de sorte qu’une souillure est à craindre), soit qu’il s’agisse d’une mineure, soit d’une majeure, soit d’une fille unie à un homme impropre pour elle, il ne dépend pas du père de la rendre impropre (on ne le croit pas).
Pnei Moshe non traduit
גמ' קדשתי את בתי. ואיני יודע איזו הקטנות בכלל הספק אבל הגדולו' אינן בכלל שאין בידו לקדש הגדולות והן הבוגרות שיצאו מרשותו:
נתקדשה בתי. משמע שקדשה את עצמה:
גרשתי את בתי. קבלתי גט אחת מהן ואיני יודע איזו הקטנות שבידו לקבל גיטין בכלל:
קידשתיה לאחד מן הפסולין לה נאמן. בקטנה הואיל ובידו לקדשה אבל הבעלתיה לאחד מן הפסולין אינו נאמן דאע''ג דבנשואין הימניה רחמנא לאב בנשואי ביאת איסור לא הימניה רחמנא:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. שֶׁאָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ. יֵשׁ לִי בָנִים. נֶאֱמָן. יֵשׁ לִי אַחִים. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רַב אָמַר. מֵאַחַר שֶׁבְּיָדוֹ לְגָרֵשׁ נֶאֱמָן. מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אָֽמְרָה כֵן. חַד פַּרְסָאָה מִידְמָךְ אָמַר לוֹן. הָבוּ לְאִיתְתֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא גִּיטָא. אָֽמְרוֹן לֵיהּ. וְלָמָּה. בְּגִין הַהוּא אָחוּךְ עֲלִיבָא. כַּד דְּמָךְ אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי שְׁמוּאֵל. אָמַר. מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְגָרֵשׁ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵינוֹ נֶאֱמָן. נְחַת עוּלָּא לְתַמָּן וְאָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְחָֽבְרוֹן עֲלוֹי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֶן.
Traduction
Il faut expliquer l’énoncé des termes en notre Mishna, de celui qui ''à son lit de mort annonce avoir des fils, que l’on croit; mais s’il dit avoir des frères, on ne le croit pas'' (on suppose que ces fils ou frères étaient inconnus lors du mariage, de sorte qu’il y a présomption nouvelle pour la veuve).Rav l’explique ainsi: puisque le mari avait la faculté de répudier cette femme pour lui éviter le lévirat, on peut le croire lorsqu’à son lit de mort il dit avoir des enfants (fût-ce même contraire à sa déclaration lors du mariage). C’est aussi l’avis de Samuel, qui s’est exprimé dans le même sens que Rav. Ainsi, un persan (juif), à son lit de mort, donna l’ordre d’envoyer un acte de divorce à sa femme. Pourquoi cet ordre, lui demanda-t-on? Est-ce à cause de ton jeune frère (qui serait soumis au lévirat)? Il ne répondit rien. Lorsqu’il fut mort, on soumit le cas (devenu douteux) à R. Samuel, qui se prononça ainsi: puisque cet homme avait la faculté de répudier la femme (et au dernier moment il n’y a pas donné de suite), on lui ajoute foi s’il énonce un motif de dispense du lévirat. R. Yohanan dit: on ne le croit jamais. Oula se rendit là (à Babylone), et s’exprima de même au nom de R. Yohanan. On se joignit à lui pour l’approuver par ce motif: il peut arriver que l’homme soit cohen (alors il hésiterait à répudier, de crainte qu’en se remettant de sa maladie il ne puisse plus reprendre la femme; on ne peut donc pas invoquer ce motif, et l’on se tient à la présomption première). Rav dit: la consécration faite devant un seul témoin est nulle (même en cas d’accord).
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא שאמר בשעת מיתתו. כלומר דמפרש הא דקתני מי שאמר בשעת מיתתו שלא אמר אלא בשעת מיתתו ובשעת קדושין לא אמר כלום ומיירי שלא היתה בחזקת זקוקה ליבם כגון דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני הלכך יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן דלאו כל כמיניה למיפקא לה מחזקה קמייתא:
רב אמר. היינו טעמא דיש לי בנים נאמן דמאחר שבידו לגרש ולפטרה מן היבם נאמן לומר בשעת מיתה יש לי בנים ואפי' מרע ליה לדיבורא קמא כגון שאמר בשעת קדושין אין לי בנים ואין לי אחים ועכשיו חוזר בו והלכך בבנים הוא דנאמן ובאחים אינו נאמן אבל אם לא אמר כלום בתחלה אפי' יש לי אחים הוא נאמן:
מלתיה דשמואל אמרה כן. דס''ל נמי טעמא דיש לי בנים נאמן כרב דאמר מאחר שיש בידו לגרש והלכך פסק דבהאי עובדא דלקמיה דנאמן לומר נמי יש לי אחים היכי דלא ידעינן ולא אמר בתחלה כלו' וכגוונא דהאי עובדא וכדאמרן:
חד פרסאה. איש אחד מארץ פרס כשנפטר אמר תנו גט לאשתי ושאלו אותו ולמה אם בשביל אחיך זה העלוב שיש לך ושתק והודה לדבריהם ונפטר אח''כ בלא גט ואתא עובדא אם נאמן ואמר שמואל דנאמן דטעמא דמתני' דקאמרה אינו נאמן דמיירי דמרע ליה לדיבוריה קמא והלכך דוקא ביש לי בני' נאמן שבידו לגרש אבל לא באחי' אבל הכא דלא אמר בתחלה כלום נאמן:
רבי יוחנן אמר אינו נאמן. לעולם:
וחברון עלוי. נטפלו עמו להביא סיוע וראיה לדבריו ע''כ טעמא דמתני' לאו משום שבידו לגרשו הוא דהגע עצמך שהיה כהן ואינו רוצה לגרשה שמא יעמוד מחליו ויהא אסור בה ומתני' סתמא תנן יש לי בנים נאמן אלא ע''כ דטעמא דלא מפקינן לה מחזקה קמייתא והלכך יש לי אחים אינו נאמן אפילו בסתם דלא אמר בתחלה כלום ולא מרע ליה לדבורא קמא:
הכא גרסינן והא דרב ובספרי הדפוס נתחלפו השיטות. רב אמר המקדש כעד אחד לא עשה כלום. ואפי' שניהן מודים אין חוששין לקידושין דילפינן דבר דבר מממון מה להלן על פי שני עדים אף כאן על פי שני עדים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source